טופסי מחשבים בע"מ נ' יעקובוביץ

פסק דין

זוהי תביעה לביצועו של שיק בסכום של 3,000 ₪ (להלן: "השיק").

אין חולק, כי השיק נמסר לתובעת על ידי עופר לוקץ (להלן: "לוקץ"), אשר רכש אצלה מחשב נייד בסכום של 3,000 ₪. לטענת הנתבעת, שיק זה הינו אחד מתוך מספר שיקים שגנב ממנה לוקץ, אשר מילא אותו וזייף את חתימתה על גביו. ואילו התובעת טוענת, כי רכשה מעמד של אוחז כשורה בשיק, ועל כן זכאית היא להיפרע מן הנתבעת.

הנתבעת מסרה בתצהירה נ/1, כי לוקץ גנב ממנה כ-20 שיקים, ובהם גם השיק, והפיצם תוך זיוף חתימתה וכתב ידה עליהם.

בעדותה מסרה הנתבעת, כי לוקץ קיבל ממנה במרמה סכום של כ-3,000,000 ₪. לגבי השקים מסרה, כי בראשית חודש מאי 09 הגיע לוקץ לביתה וביקש שתיה. היא ניגשה למטבח, ובינתיים תלש לוקץ שקים מפנקס השקים שהיה על השולחן, ונטלם לרשותו. היא פנתה לבנק וביטלה את השקים, ובחודש אוקטובר 09 הגישה תלונה במשטרה על גניבת השקים.

הנתבעת מסרה בעדותה, כי לוקץ הורשע בגניבת השקים. הוגשו לעיוני כתב האישום נגדו (נ/2) והכרעת הדין המרשיעה (נ/3).

אסף שטילר, מנהל חנות התובעת (להלן: "שטילר") מסר בתצהירו, כי לוקץ הגיע לחנותו ורכש מחשב נייד בעלות של 3,000 ₪. הוא שילם עבורו בשיק חתום ומלא של הנתבעת. לטענתו, קיבל את השיק לאחר שלוקץ איפשר לו לשוחח עם הנתבעת, וזו אישרה באוזניו, כי מסרה ללוקץ את השיק לשם רכישת המחשב הנייד.

נותנת אני אמון בגרסת הנתבעת, כי לוקץ גנב ממנה שקים, וביניהם אף את השיק, וכי השקים נגנבו ממנו כשהם ריקים. אומנם מסעיפים 78-79 לכתב האישום נ/2 עולה גרסה שונה, במידת מה, לגבי נסיבות הגניבה לעומת הגרסה שמסרה הנתבעת בעדותה, שכן על פי סעיפים אלה מסרה הנתבעת את פנקס השקים לידיו של לוקיץ על מנת לראות ספח של שיק שקיבל ממנה, וכאשר יצאה למטבח גנב את השקים; ואולם איני מוצאת, כי סתירה זו פוגמת במהימנותה של טענת הנתבעת, כי השקים נגנבו ממנה על ידי לוקץ כשהם ריקים.

סעיף 28 לפקודת השטרות קובע מיהו "אוחז כשורה". נשאלת השאלה, האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיק לאור העובדה שלוקץ גנבו מן הנתבעת כשהוא ריק. כפי שאראה להלן, התשובה לשאלה זו היא שלילית.

בע"א 115/72 יוחננוב נ' הלל, פ"ד כז(2)684, בעמ' 693-694 ערך בית המשפט העליון אבחנה בין גניבת שטר לא שלם מבעליו, אז מדובר בשטר שלא הוצא ואין בו אחיזה כשורה; לבין מקרה של "גניבה בידי סוכן", כשהכוונה היא שהסיחור של אותו "סוכן" נעשה תוך מעילה באמון, ואז גוברת זכותו של אוחז כשורה. עניננו נופל לגדר הקטיגוריה הראשונה מבין השתיים.

בע"א 195/68 קהא נ' בנק י' ל' פויכטונגר בע"מ, פ"ד כב(2) 331 נדון מקרה של אדם שמסר לבנו את פנקס השקים שלו על מנת שיטול חמישה מהם, אולם הבן נטל חמישה נוספים ומילא אותם ללא ידיעת האב, ואלה היו השקים נשוא פסק הדין. נפסק ברוב דעות, כי מסמך לא שלם שכלל לא הוצא (במשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת השטרות) "אינו יוצר כל זכויות, ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להיפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות הזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה בסעיף 19(ב) לפקודת השטרות והחזקה החלוטה הניתנת לו בסעיף 20(ב)" (עמ' 333 לפסק הדין). הואיל ופנקס השקים נמסר לבן למטרה מוגבלת, שלא כללה את לקיחתם של אותם שקים, והבן נטלם ללא רשות, הרי שאין בכך משום הוצאת השקים כמסמך סחיר על ידי האב, ועל כן האב לא חב על פיהם.

לפיכך, אפילו אם הנתבעת מסרה את פנקס השקים ללוקץ על מנת שיעיין בספח, הרי משגנב לוקץ את השקים הריקים ללא רשותה, הרי שהשקים לא הוצאו, ואין הנתבעת חבה בגינם. אפנה בענין זה אף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בת.א. (ת"א) 691/87 כבדיאל נ' לוין (18.7.90) בו נפסק, כי שיק עליו חתם המושך ורשם את שם הנפרע, אך לא מילא את יתר הפרטים, והוא נגנב ממגירתו של המושך וסוחר שלא בידיעתו ובלי שהיתה לו כוונה לסחרו, לא "הוצא" כמשמעות המונח בסעיף 1 לפקודת השטרות, ועל כן אינו יוצר כל זכויות אפילו הגיע לידיו של אוחז כשורה.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף מבחינה עובדתית לא ניתן לקבל את גרסתו של שטילר, כי קיבל את השיק מלוקץ כשהוא "חתום ומלא"; שכן לגרסתו של שטילר קיבל את השיק מלוקץ לאחר שלוקץ "ברר את עלות המחשב הנייד". מכאן שלפחות הסכום המופיע על השיק לא מולא מראש, טרם הגעתו של לוקץ אל חנות התובעת, אלא מולא בחנות עצמה, לאחר שמחיר המחשב נמסר ללוקץ.

כאמור לעיל, שטילר טען בתצהירו, כי קיבל את השיק רק לאחר שלוקץ איפשר לו לשוחח עם הנתבעת טלפונית, וזו אישרה את מסירת השיק ללוקץ למטרת רכישת המחשב הנייד. אילו אכן הייתי נוכחת, כי אלה הם פני הדברים, הרי שהיה בכך כדי לשנות מן המסקנה דלעיל, שכן אישורה של הנתבעת היה "מרפא" את הפגם שבגניבת השיק. ואולם אין בידי לקבוע כקביעה עובדתית, ברמה מספקת של מאזן ההסתברויות, כי התובע אכן שוחח עם הנתבעת עובר לקבלת השיק.

הנתבעת הכחישה בחקירתה הנגדית, כי היתה שיחה כזו (עמ' 2 שו' 22-23 לפרוטוקול).

שטילר עצמו מסר בתצהירו, כי לוקץ איפשר לו לשוחח עם הנתבעת טלפונית, ובחקירתו הנגדית ציין, כי אינו זוכר באיזה טלפון השתמש בעת ביצוע השיחה, ולא שלל את האפשרות, כי השיחה נעשתה מהטלפון של לוקץ. הוא אף העיד, כי פרט לפרטי תעודת הזהות ומספר החשבון כפי שהם מופיעים על השיק, לא היתה לו דרך לדעת, כי אכן שוחח עם הנתבעת (עמ' 7 שו' 24-32 לפרוטוקול).

על כן, אין בפני כל ראיה לכך ששטילר שוחח עם הנתבעת עצמה.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. משכך, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 700 ₪ ומע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

תיק ההוצל"פ שמספרו 02-44169-09-5 יסגר.

זכות ערעור כחוק.